ברטוק: קונצ’רטו לתזמורת, פרק רביעי
בלה ברטוק (1945-1881), מגדולי המלחינים במאה העשרים, נולד ופעל בהונגריה. במהלך מלחמת העולם השנייה היגר לארה”ב. הקונצ’רטו לתזמורת, שהולחן ב–1945 בארה”ב, הוא מיצירותיו האחרונות והבולטות.
הכותרת קונצ’רטו לתזמורת מבטאת ניגוד: קונצ’רטו הוא יצירה לסולן בליווי תזמורת, ולא לתזמורת כשהיא לעצמה. כותרת זו, שלא הייתה המצאתו של ברטוק אך נחשבה חדישה למדי באותה התקופה, רומזת לכך שהתזמורת משמשת כסולנית המפגינה לראווה את יכולותיה.
הפרק הרביעי נושא את הכותרת Intermezzo interrotto (מאיטלקית: הפסקה שהופרעה). מאז תקופת הרנסנס, המושג אינטרמצו שימש כותרת לקטע ביניים (“הפסקה”) המפריד בין שני קטעי מוזיקה משמעותיים. ביצירתו זו של ברטוק, הפרק הרביעי קרוי אינטרמצו כי הוא משמש אתנח קצר וקליל בין שני פרקים ארוכים יותר. ומהי ההפרעה הקוטעת את האינטרמצו? באמצעו של הפרק מוחלפת האווירה הרגועה במוזיקה נמרצת, ובה ציטוט פארודי של מנגינה מפורסמת מתוך האופרטה “האלמנה העליזה” מאת פרנץ להר. מנגינה זו צוטטה כפארודיה גם בידי המלחין הרוסי שוסטקוביץ’ בסימפוניה השביעית (“לנינגרד”). המנגינה, שהושמעה ללא הרף בתחנת הרדיו שברטוק האזין לה בארה”ב, חדרה לתוך הפרק כהפרעה טורדנית. לא ברור אם ברטוק ציטט את להר או את שוסטקוביץ’, אך נימתו המלגלגת ומלאת ההומור של הציטוט אינה מוטלת בספק. כלי הנשיפה קוטעים את המנגינה העליזה בחריפות פעם אחר פעם, ובולט במיוחד גליסנדו של טרומבון סולו, כמעין שיהוק קולני.