מטרונום
בעלי חיים שונים, ובהם בני האדם, ניחנו ביכולת מופלאה לקלוט את ההבדל במהירותן של פעילויות שונות. לדוגמה, נוכל לקלוט כי אדם אחד רץ מהר יותר מרעהו. לקליטה כמותית זו, החיונית להתמצאותנו במרחב ותורמת להישרדותנו, יש גם כמה מגבלות. ענייננו במגבלה אחת מסוימת: קליטת המהירות היא אמנם כמותית אך אינה מדויקת. אנו יכולים לזהות את ההבדל שבין פחות ליותר, אך לא נוכל לכמת את ההבדל במדויק, כלומר לנקוב במספר. לדוגמה, נוכל לדעת כי אדם אחד רץ מהר יותר מרעהו, אך לא נוכל לדעת פי כמה. גם את מהירות ריצתו של אדם יחיד לא נוכל לקלוט במדויק: לא נוכל לדעת מהי מהירותו של רץ ולייצגה בקמ”ש. מגבלה זו באה לידי ביטוי גם בהאזנה למוזיקה ובביצועה. למשל, נוכל לדעת כי הפרק הראשון בסונטה מהיר יותר מן הפרק השני, אך לא נוכל לדעת בכמה בדיוק. כמו כן לא נוכל לייצג באמצעות מספר את מהירותה של מנגינה. ייצוג כמותי מדויק מחייב שימוש במכשיר. במאמר זה נציג מכשיר שנועד למטרה זו, ואשר הייתה לו השפעה רבה על המוזיקה המערבית: מטרונום. נתוודע להיסטוריה שלו ולאופן פעולתו תוך סקירת מטרות השימוש בו.
1. קביעת הטמפו
במוזיקה המערבית, המושג מהירות מתייחס בדרך כלל למהירותו של דופק הפעמות. מוזיקאים מכנים את מהירות הפעמות בכינוי טמפּוֹ (מאיטלקית: זמן) או מִפעָם (מושג פחות שימושי). החל מן המאה ה-17, החלו לציין את הטמפו באמצעות מילת תואר הנרשמת בראש היצירה מעל החמשה. לדוגמה, המילה Allegro פירושה באיטלקית “שמח”, והיא מורה על טמפו מהיר. היות שהוראות טמפו מילוליות אינן מדויקות מעצם טיבן, סרבו המלחינים והוצאות התווים להסתפק בהן, ובסוף המאה ה-17 החלו בחיפושים אחר שיטה מדויקת יותר שתאפשר לייצג את הטמפו באמצעות מספר. המוזיקאים גייסו לעזרתם מדענים וממציאים, שעמלו במשך שנים רבות על המצאת המכשיר המתאים והיעיל ביותר.
כל המכשירים שנבנו במהלך אותן השנים התבססו על שימוש במטוטלת. האתגר העיקרי היה בניית מטוטלת קטנה, ניידת ויציבה, שתנודותיה יישמעו כנקישות. ספירת הנקישות התבססה על השעון, כלומר הנקישות נמדדו לפי כמותן בדקה. לדוגמה, המספר 60 מייצג שישים נקישות בדקה (כלומר, נקישה בכל שנייה). מספר גבוה יותר מייצג מהירות גבוהה יותר, ומספר נמוך יותר ־ מהירות נמוכה יותר.
המכשיר הראשון הוצג בצרפת בשנת 1696 וכונה כרונומטר (מלטינית: “מודד זמן”). לאחריו נבנו שפע של מכשירים שונים, עד שלבסוף הומצא בהולנד ב-1812 אבטיפוס של המכשיר המוכר לנו כיום. הוא שוכלל בגרמניה בידי יוהאן מֶלצֶל, שרשם אותו כפטנט ב-1815. המכשיר של מלצל שרד למעלה ממאה וחמישים שנה, ועד עצם היום הזה הוא מכונה “מטרונום מֶלצֶל”. מלצל טבע את המונח “מטרונום”: metron פירושו בלטינית מידה או מדידה, ו-nomos פירושו חוק. השילוב מטרו-נום פירושו חוק-מידה.
אחת הסיבות לפרסומו ולהצלחתו המסחרית של המטרונום הייתה ידידותם רבת השנים של מלצל ושל המלחין בטהובן. בטהובן, נלהב מן המכשיר החדש והיעיל, החל להוסיף ליצירותיו הוראות טמפו מספריות, שנרשמו לצד האותיות MM (מטרונום מלצל). הוא השקיע מאמצים רבים בקביעת הטמפו המדויק הן של יצירותיו החדשות והן של יצירותיו שכבר פורסמו. גישתו של בטהובן השפיעה על אירופה כולה, ומלחינים רבים פסעו בעקבותיו ורשמו ביצירותיהם הוראות טמפו מספריות, לצד הוראות הטמפו המילוליות. אגב, מעניין שאין המלחינים נוהגים להלחין מוזיקה תוך כדי האזנה לנקישות המטרונום, אלא קובעים את הוראת הטמפו המספרית בדיעבד, לאחר סיום כתיבת היצירה או חלקים ממנה.
באיזו מידה צריכים המבצעים להתחשב בהוראות הטמפו המספריות שרשם המלחין? במשך שנים רבות נהגו להתעלם מהוראות הטמפו המספריות של מלחיני המאה ה-19, מאחר שסברו שרבות מהן אינן הגיוניות, ושמכשירי המטרונום מן המאה ה-19 לא היו מדויקים. גישה זו השתנתה לחלוטין לפני כשלושים שנה, עם פריחתו של זרם הביצוע האותנטי, המתמקד בביצוע מוזיקה עתיקה תוך הקפדה על אופן הביצוע שהיה מקובל בתקופת ההלחנה (בדרך כלל תוך שימוש בכלים בעלי מבנה מקורי מן התקופה). נאמנות למספרי המטרונום שרשמו המלחינים נעשתה אחד מתווי התקן של הביצוע האותנטי. כמו כן הופרכה הסברה שמכשיריהם של המלחינים לא היו מדויקים דיים: ניסויים הוכיחו שמטרונום, שמשכי הזמן של נקישותיו שונים אלה מאלה בשיעור של יותר מ-5%, כמעט שלא יוכל לפעול כלל. בימינו, גם בקרב מבצעים שאינם נמנים על זרם הביצוע האותנטי, נהוג להתייחס להוראות הטמפו המספריות של המלחין כאל נתון משמעותי, לכן יש לשקול בכובד ראש אם לסטות מהן ובאיזו מידה.
לצדו של הקשר המתהדק בין קביעת הטמפו של הביצוע לבין הוראות הטמפו המספריות שרשם המלחין, עולות גם כמה הסתייגויות. ראשית, לא כל המלחינים ראו את הוראות הטמפו שלהם עצמם כחצובות בסלע. דוגמה ידועה היא המלחין ברטוק, מגדולי המלחינים במאה העשרים. ברטוק ציין ביצירותיו הוראות טמפו מספריות רבות, אך גילה חיבה לביצועים שונים זה מזה, ואף ניגן את יצירותיו שלו תוך שינויים ניכרים ביחס להוראות הטמפו המקוריות. מגוון אילוצי ביצוע עשויים להשפיע על העדפת טמפו שונה מן הכתוב: אקוסטיקה שונה באולמות שונים, תכונות כלי הנגינה, אתגרים טכניים שהיצירה מציבה, ועוד. שנית, בשל מגבלת הקליטה הכמותית שלנו שצוינה לעיל, בנגינה בלי ליווי המטרונום נוכל ליישם את הנחיית המספר המטרונומי רק בקירוב. רישומה של הוראת טמפו מספרית אמנם מסייע להתמקד במהירות הרצויה, אך במציאות אין שני ביצועים באותו הטמפו: אחד המאפיינים של תחום הביצוע הוא הבדלים עדינים בטמפו. כמו כן, מספר מטרונומי מייצג טמפו יחיד, ואילו במציאות הטמפו כולל גם שינויים הדרגתיים (כגון האטה, האצה ומידת ההדרגתיות של השינוי) אשר ניתן לייצגם אך ורק בהוראת טמפו מילולית.
2. ביסוס טמפו קבוע במהלך הנגינה
המטרונום משמש גם ככלי עזר חשוב באימון הנגינה: באמצעות נגינה בו־זמנית עם המטרונום תוך תיאום עם נקישותיו, נוכל לוודא כי הפעמות הפנימיות שלנו מדויקות דיין. שמירה על טמפו אחיד חשובה לאיכות הביצוע, על כן אימון בעזרת מטרונום נפוץ מאוד בקרב מוזיקאים ותלמידיהם. במרוצת השנים הסתבר כי לצד התועלת עלול המטרונום להקשות על שינויי טמפו מסוגים שונים ובמידות שונות. לדוגמה, שינויי טמפו הדרגתיים הרשומים כהוראה נלווית לתווים, שכאמור לא ניתן לייצגם כהוראת טמפו מספרית, המטרונום אינו יכול להיות חלק מן האימון להם. גם שינויי טמפו עדינים, שאינם רשומים בתווים אך חיוניים להבעה האמנותית, עלולים להיפגע כאשר המטרונום כופה טמפו נוקשה. מורים לנגינה מסייעים בדרך כלל לתלמידיהם למצוא את שביל הזהב בין שימוש מועיל במטרונום לבין פיתוח הגמישות בטמפו. לדוגמה, על ידי נגינת יצירה או תרגיל מספר פעמים, כל פעם בטמפו אחר.
יש הסוברים כי הפרק השני בסימפוניה השמינית מאת בטהובן הוא פרודיה על נקישות מטרונום, המושמעות תוך כדי אימון הנגינה. אגב, בתקופתו של בטהובן, נהוג היה כי הטמפו של פרק שני בסימפוניה יהיה אטי, אך כאן הטמפו מהיר יחסית וכתוצאה מכך אין הסימפוניה כוללת פרק אטי “כנדרש”.
המטרונום במאה העשרים
בתחום ביצוע המוזיקה חלה מהפכה רבתי במאה העשרים עם התפתחותן של טכנולוגיות ההקלטה. האפשרות לתעד את ביצועה של יצירה מוזיקלית, ואף להשמיעה שוב ושוב באמצעים ביתיים, גייסה את המטרונום ככלי יעיל להשוואה בין הקלטות. ייצוג מספרי של הטמפו משמש כאחד הכלים להגדרת סגנון הביצוע של מבצע מסוים.
במאה העשרים פרחו מדיומים אמנותיים חדשים המושתתים על צילום וידיאו, ובראשם הקולנוע. לסרטי הוידיאו, לסוגיהם השונים, נלווית מוזיקה לעתים קרובות. מלחינים של מוזיקה לסרטים צריכים לתזמן את המוזיקה בדייקנות רבה. מלחיני גי’נגלים ומוזיקה לפרסומות נדרשים להלחין מוזיקה לפי משך זמן נתון הנמדד בשניות. במקרים אלה ודומיהם, משתמשים המלחינים במטרונום למדידה מדויקת, והנגנים מבצעים את המוזיקה תוך כדי האזנה למטרונום (בדרך כלל באוזניות). ראו לדוגמה את הקלטת חלק מהפסקול לסרט באטמן ־ האוזניות שחובשים המנצח ונגני התזמורת משמיעות להם את נקישות המטרונום:
במאה העשרים שימש המטרונום גם למטרה רחוקה במיוחד ממטרות השימוש המקוריות בו: כלי נגינה. שימוש נועז זה בולט ביצירתו של ליגטי “פואמה סימפונית” משנת 1962. היצירה כתובה למאה מטרונומים המכוונים למהירויות שונות ומופעלים בידי עשרה אנשים, כל מפעיל אחראי על עשרה מכשירים. יצירה חדשנית זו מותחת את גבולותיה של הגדרת החוויה המוזיקלית.
קופסת העץ הטרפזית של מטרונום מלצל, שהייתה חלק בלתי נפרד מעולמם של המוזיקאים בדור הורינו, היא היום פיסת נוסטלגיה. בעידן הדיגיטלי של ימינו הולכות ופוחתות הסיבות להשתמש במטרונום מכני. המטרונום של ימינו הוא וירטואלי: תוכנת מחשב, אפליקציה בטלפון החכם או אתר אינטרנט (חפשו בגוגל metronome online, או הקישו כאן לדוגמה). את המטרונום הוירטואלי אין צורך למתוח או להציב על משטח מפולס, אין צורך לסחוב עם כלי הנגינה ממקום למקום, ניתן להאזין לו באוזניות או דרך רמקולים רבי עוצמה, ולא פחות חשוב מכל אלה ־ הוא חינמי. אף נוספו לו פונקציות שונות, לצד הנקישות המסורתיות: יכולת לבצע מקצבים שונים, ביצוע מחזורי של פעימות מודגשות ובלתי מודגשות, הצגת הטמפו באמצעות אור מהבהב ללא סאונד, ועוד.
לסיום, כמחווה למטרונום המכני, ניפרד ממנו בחידה: אם נניח כמה מטרונומים מכניים על משטח יחיד, נכוון את כולם למהירות שווה, ונפעיל אותם בזה אחר זה ־ כיצד נוכל לגרום לכך שכולם יתקתקו בתיאום מוחלט? התשובה בוידיאו הבא: