פגניני: קפריס לכינור סולו, אופוס 1 מס’ 1
קפריס (או קפריצ’יו) הוא יצירה חופשית שאינה כבולה בחוקי הלחנה נוקשים. בעברית התאזרחה מילה לועזית מאותו השורש: קפריזה ־ דחף רצון חופשי ופתאומי. יצירות מוזיקליות הנושאות את הכותרת קפריס הן לרוב קצרות, מבריקות ואף וירטוזיות. המלחין האיטלקי ניקולו פגניני, שהיה גדול הכנרים בתקופתו ונודע בעיקר בזכות יצירותיו הקשות והתובעניות לכינור, חיבר 24 קפריסים לכינור סולו בראשית המאה ה-19. המספר 24 מעיד בדרך כלל על קובץ יצירות בכל הסולמות המז’וריים והמינוריים (כגון כלי המקלדת המושווה היטב מאת באך, או 24 הפרלודים לפסנתר מאת שופן), אך בקובץ הקפריסים של פגניני לא כך הדבר. 24 הקפריסים נמנים על היצירות הקשות ביותר שנכתבו לכינור אי פעם, ויש להם מקום של כבוד בלימודי הנגינה בכינור. כל קפריס הוא למעשה אטיוד וירטואוזי המוקדש למיומנות טכנית מסוימת. לדוגמה, הקפריס הראשון, שאת פתיחתו שמענו בהקלטה, מוקדש לארפג’יו (אקורד מפורק) המנוגן בארבעת מיתרי הכינור ברצף, בעלייה ובירידה.